איך עוד לא שרפנו את המועדון?

מדינת ישראל מקימה 'מתקן שהיה' לפליטים\מסתננים\מהגרי עבודה מסודן\אריתריאה. בלי משפט, בלי הליך כלשהו. סתם החליטו להשהות אותם לשלוש שנים ומה אחרי זה? לא ברור. כמה גרוע צריך להיות מתקן שאמור להרתיע אנשים שבורחים מפני עוני, רעב ורדיפות להגיע למדינת ישראל?

מדינת ישראל בדמות בג"צ (ש'רק' מפרש את החוק ולא מחוקק אותו) קבעה כי בני זוג נשואים לא יוכלו לגור ביחד במדינת ישראל בהם הבעל כבר אזרח כך וכך שנים כי האישה היא בפשטות ערביה.

במדינת ישראל יהודיה לא יכולה לבחור למי להינשא.

במדינת ישראל אסור יהיה בקרוב להגיד את המילה 'שואה' ושניצולי ה**** יזדיינו או לפחות יזדרזו למות בבקשה.

במדינת ישראל שר האוצר גנב והנשיא אנס.

במדינת ישראל לא רוצים חוקר יפני מוכשר כי פוחדים שחלילה ישאר בקרבנו מלוכסן לא נימול.

ועוד לא דיברנו על איפה מתחילה ונגמרת מדינת ישראל.

8 בינואר 2012 | קטגוריה: כללי

פה היה ביתו

היה קר ביום שישי בבוקר בגבול הצפון. קר מאד. לבשתי שלוש שכבות ועדיין רעדתי קלות. טומי מגזל בן 84 לבש פחות ממני לא חבש כובע צמר וצעיף אבל כנראה היה לו חם. מגזל הדריך את הקבוצה במה שהיה פעם ביתו- כפר בירעם.

את הסיור לכפר בירעם יזמו חברי תנועת קול אחד (גילוי נאות- אני חבר בתנועה אך לא מיוזמי הסיור). את עלילות הכפר ידענו פחות או יותר אבל מעולם לא פגשנו מי שגר בכפר. טומי התחיל את הסיור בבית הקברות הנוצרי בו עדיין מקפידים לקבור ולהיקבר בני הכפר. משם הגענו לכפר עצמו ולכנסיה העתיקה.

טומי סיפר לנו איך נראתה מלחמת 1948 בעיניים של כפרי צעיר, ערבי, נוצרי. הוא סיפר שחיילים בצבא של קאוקג'י היו חסרי מושג בסיסי בחיילות ולא פעם מכרו את הנשק שלהם כי פשוט לא ידעו להשתמש בו וגם ככה לא היתה אספקה של מזון או תחמושת.

הוועדה של הכפר החליטה מראש לא להילחם, אומר מגזל: "החלטנו להישאר בכפר ולא לברוח ללבנון ולקבל את צה"ל בדגלים לבנים". אחרי שלושה ימים בהם כמעט כל כפרי הסביבה ברחו הגיע לבסוף חייל 'לכבוש' את הכפר. "בהתחלה הכל היה בסדר", אומר מגזל, "אמרו לנו שאנחנו יכולים להישאר רק לא לצאת מהכפר. שמחנו, נשארנו בבית".

אחר כך היה עוד יותר טוב. "אמרו לנו שמותר גם לצאת לעבד את השטח החקלאי ושנקבל תעודות זהות ישראליות. לא יכול להיות יותר טוב מזה" אומר מגזל. בשלב הזה נגמר ירח הדבש של הבירעמים עם המדינה הצעירה.

הריסות הכפר בירעם

השר לענייני מיעוטים בכור שלום שטרית הבטיח לתושבים כי הם צריכים להתפנות לשבועיים בלבד לכפר הסמוך על מנת לאפשר לצבא להתכונן להתקפת נגד. עשרה שומרים הושארו בהסכמה לשמור על הציוד. לאחר חצי שנה השומרים גורשו והציוד נעלם. תושבי כפר בירעם מעולם לא הורשו לחזור לכפר.

מגזל מספר כיצד הוחכרו שטחי היבול של הכפר ואף הם עצמם נאלצו לעבוד בהם כעבודות דחק. "אחד היהודים אמר לי איך אני יכול לעבוד כשזו בעצם האדמה שלי, אמרתי לו אם זה היה סכסוך ביני לבינך הייתי מוריד עליך את השופל וזהו. אבל אין לי בעיה איתך יש לי בעיה עם הממשלה". מגזל מספר כי עד היום תושבי ברעם, הקיבוץ שיושב על חלק מאדמות הכפר המקורי מצדדים בתושבים המקוריים.

סיפורי הזוועה של מגזל ממשיכים: כיצד נאלצו לישון במערות מסביב לכפר בקור של אז, כיצד מתו תינוקות הכפר מרעב וכפור, כיצד ראו את בתיהם מועלים באש על ידי הצבא מהגבעה הסמוכה.

מגזל גם מספר על הפעמים בהם הם באים להתפלל בכנסיה ולטפל בבית הקברות "את השירותים שבנינו הרסה הממשלה. מה אנחנו בונים כור אטומי?" הוא שואל במרירות. מגזל מפרט על המאבק המשפטי המבוגר משישים שמנהלים אנשי הכפר וכיצד שוב ושוב בית המשפט מאשר את חזרתם אך כמובן בתנאי שתנאי הבטחון הלא ברורים לא יפגעו. אומר מגזל:" אחרי המלחמה חשבנו שנחזור, אחרי מלחמת 562 חשבנו שנחזור, אחרי כל המלחמות. גם בגין אמר שנחזור אבל אז היה לבנון. גם ממשלת רבין הקימה ועדה שתיכננה את החזרה לכפר וב2002 היה פעם אחרונה שבית המשפט אמר שנחזור. השנה זו השנה. השנה נחזור".

לא ייאומן כיצד האיש עדיין מאמין אני אומר. ומגזל ממשיך: "אני נאמן למדינה. מעולם לא הלכתי נגד המדינה אני גר פה ואזרח פה וזו המדינה שלי ואני אוהב את המדינה. אבל מגיע לי הזכויות שלי".

אני חושב שהאיש המבוגר והנמרץ הזה אימץ את השיח הליברמני הוא אולי נאמן למדינה אבל האם 'המדינה' נאמנה לו?

אחרי השיחה הארוכה בכנסיה מגזל מוביל אותנו בכפר ההרוס: "פה היה הבית של הדוקטורו ומתחת האורווה לסוסים שלו" הוא מצביע. "פה היה בית הספר ופה בית ספר נוסף של הכנסיה" לקראת סוף הסיור הוא לוקח אותנו מעט פנימה ואומר בפשטות "זה הבית שלי". הוא מסביר איפה היה החדר וכיצד הוא ואחיו חפרו את הבאר הסמוכה.

טומי בביתו הישן והבאר שחפר

באוטובוס חזרה מתווכחים כמה ישראלים על הסכסוך הישראלי פלסטיני, שתיים מתוכן נוצריות ערביות השאר יהודים ויהודיות. כולם חזרו הביתה. חוץ מטומי.

פסקול הסיור-

נכתב במקור עבור מגפון- עיתון ישראלי עצמאי

5 בדצמבר 2011 | קטגוריה: כללי

ורדה ורדה

מתוך עמוד הפייסבוק של ידיעות אחרונות

מתוך עמוד הפייסבוק של ידיעות אחרונות

ורדה רזיאל ז'קונט חושבת שהוא (המתייעץ) נוהג להאשים אחרים בבעיותיו ומתמחה בתירוצים, יש לו פגם אישיותי שמונע ממנו להתחתן, והוא אולי בדיכאון. אני  חושב שהוא גם אידיוט ולעומת ז'קונט שמסתמכת על האינטואציה שלה, אני מסתמך על העובדה שהוא פנה לבקשת עזרה מורדה רזיאל ז'קונט.

איך היא מעיזה ?

כמה יהיר צריך להיות בשביל לתת ניתוח כואב וכוללני (הסיבות לכך שלא התחתן, לא למד, לא מפרנס את עצמו בכבוד ולתחושת הריקנות עליה הוא מתלונן) כל כך מהכרות של שש שורות. ייתכן שורדה צודקת בניתוח שלה את אותו אדם, אבל היא הייתה יכולה להרגיז פחות אם תשובתה הייתה מכילה גם את האפשרות שאולי היא טועה.

יש לנו (בני האדם) קיצור דרך לעשיית שיפוטים חברתיים שבנוי על מערכת הזיכרון שלנו. הזיכרון שלנו נוהג להכניס דברים לקטגוריות. לדוגמא שלמדתי שפה והראו לי תמונות של חתולים ואמרו "זה חתול", יצרתי קטגוריות עבורם בראש. כנראה שבהתחלה היו אלה חתולים מאוד טיפוסיים וכך נוצר לי פרוטוטייפ של חתול. כל חתול שראיתי שינה מעט את הקטגוריה אבל הייצוג הזמין שלי של חתול נשאר די דומה לפרוטוטייפ (בגלל שמערכת הקטגור שלי עושה ממוצע של הדוגמאות בהן נתקלתי). כך למשל שאני נתקל בלילה בבעל חיים בפח זבל אני מסיק די במהרה שמדובר בחתול. למערכת הזאת הרבה יתרונות בשיפוט ובהסקת מסקנות במיוחד המהירות שלה. אבל יש לה גם כמה בעיות. בתור התחלה היא הבסיס לסטריאוטיפים, והיא גם גורמת לטעיות שיטתיות בהסקה לגבי יוצאים דופן. כולנו עושים במערכת הזאת שימוש, אבל אנו חייבם להיות ערים לטעויות הסיסטמטיות שלה ולהכיר באפשרות שאנו טועים. כמו שלא כל חיה בפח זבל היא חתול, ולא כל בחורה יפה ובלונדינית היא

דב בפח אשפה

דב בפח אשפה

גרועה במיטה (חשבתם שאני אכתוב טיפשה נכון? זאת המערכת הזאת שלכם). כך גם לא כל מי שמתקשר לורדה ואומר שהוא בן 50 והחיים שלו בקנטים הוא עצלן, פגום ומתמחה בתירוצים. כנראה שהרבה מהם כן (לפחות מאלה שורדה פגשה) כי ככה התפתחה מערכת השיפוט של ורדה אבל וודאי לא כולם.

האמת היא שלשאלה אם היא צודקת או טועה אין הרבה משמעות שכן גם אם ורדה צודקת היא טועה…. הבן אדם יצר עימה קשר אליה בבקשת עזרה (מה שעושה גם אותו טועה). רובנו לא יכולים להעזר רק מכך שמישהו אומר לנו את האמת עלינו (גם אם הוא עושה מאמץ ניכר להגיד אותה בצורה כואבת). תחשיבו על פעם שמישהו אמר לכם שנראה שהשמנתם בזמן האחרון? מה הייתה התגובה? זה עצבן? זה פגע? זה גרם לכם לפתוח בדיאטה? כזאת שנמשכה יותר מארוחה אחת? או אולי גרם לכם למצוא יותר נחמה באוכל?

או אולי על דייט שנגמר במשפט אני אגיד לך את האמת אתה…..(תשלימו מה שמתאים לכם), האם זה גרם לכם להשתנות? או אולי להתעצבן? אולי לבטל את האמירה בטענה שהיא לא באמת מכירה אתכם או מדברת שטויות? ורדה עצמה כותבת שהיא מצטרפת (בצהלות, תופים ומחולות) לרשימה של אלה שאכזבו או קלקלו לו, אבל איך זה עוזר ? האם צעד טיפולי יותר לא יהיה לנסות ולהבין את הגורמים בחייו שהופכים/ הפכו אותו למתרץ/ מתאכזב סדרתי, האם לא עדיף לנסות ולהיות אמפאתי לגורמים האלה, לייצור עבורו מערכת יחסים שונה מאלה שחווה עד כה (והכריחו אותו לתרץ ולתלות את האשמה באחרים המאכזבים) וכך אולי יוכל לראשונה לבחון את דפוסי אישיות אלה ואולי לוותר על חלקם או לפחות להכיר בהם ולמתנם.

נראה לי ברור שעדיף אבל קצת קשה ליצור את זה בפייסבוק.

האמת שכשכתבתי 'איך היא מעיזה?' יש בי גם קצת קנאה. גם קצת כתבתי איך היא מעיזה ואני לא. גם אני הייתי רוצה להיות איזה ורדה (או ד"ר האוס) לפעמים, לומר את האמת בפרצוף, לזעזע, להראות אפס התחשבות באנשים שעומדים מולי. האוס פועל כף מתוך בטחון מוחלט בצדקתו ומפעיל מניפולציות על מטופליו על מנת לשכנע אותם לטיפול שהוא משוכנע שיציל את חייהם, אני מקווה שורדה פועלת ממוטיבציה דומה (אגב הבדל חשוב בין ורדה להאוס. הראשון הוא שד"ר האוס הוא דמות בדיונות בעוד שורדה מתעסקת באנשים אמתיים). אם כך הדבר, אז היא יהירה וטועה אבל אם לא זה הרבה יותר גרוע. כי סיבה אחרת שאני יכולה לחשוב עלייה קשורה לשיקולי רייטינג לורדה יש קהל, שמצפה ממנה לזעזע ולומר דברים כמו "תזרקי אותו" או "האם לא צריך לתת לילד מכות אחרי שהוא נושך, מכות כואבות". אז אפשר לעזור לאנשים אבל קצת קשה בפיסבוק, וגם מי ירצה לקרוא את זה ?

ובנושא אחרון: הבן אדם שהתקשר, מדבר על תחושת ריקנות על כך ש"נקעה נפשו" האם ורדה לא מודאגת אפילו קצת? האם תשובה אחראית יותר לא הייתה נראית כך: "אתה כותב על חוויה לא פשוטה, הרבה אנשים במצב הזה, חושבים שהיה עדיף להם לו היו מתים? האם גם אתה? אם כן, האם יש לך הרבה מחשבות אובדניות? האם יש לך תוכנית כיצד להתאבד? האם ניסת להתאבד בעבר? אם ענית כן לאחת השאלות האלה כדי שתפנה לתחנה לבריאות הנפש באזור מגוריך ותפנה לפסיכיאטר התורן, כמו כל אזרח בארץ מגיע לך טיפול חינמי שם. אם ענית כן לכולן הייתי ממליצה לפנות לעזרה דחופה אולי לחדר מיון פסיכיאטרי. אם ענית לא לכל השאלות עדיין נשמע כאילו אתה יכול להעזר בטיפול נפשי, ובנוסף ניסיוני מלמד אותי שגיל 50 הוא גיל מוקדם מספיק לעשות שינוי ולבחור באושר. תנסה שלא להתרכז בדברים שלא השגת: משפחה, לימודים, ביטחון כלכלי. קבע לך מטרה קטנה למחר כזו שאתה יכול לעמוד בה. כשתצליח נסה מטרה גדולה יותר לשבוע הבא, אולי להירשם לאתר הכרויות ?  אולי לדבר עם הבוס בעבודה על קידום או לשלוח קו"ח לעבודה מבוקשת, שתצליח במטרות האלה אתה תתפלא לגלות כמה כוחות יש לך וכמה במהרה חייך ישתנו".

* הכותב הינו מאמן כדורסל, אין לו שום ידע מיוחד שעוזר לו בנושאי הפוסט או למעשה שום ידע מיוחד שעוזר לו בחיים בכלל, אבל הוא מסוגל לזהות חתולים בהצלחה לא מבוטלת.

2 בדצמבר 2011 | קטגוריה: כללי

חמש נקודות

מילאן מצ'באן- מכבי ת"א משלמים לו את המשכורת ועדיין לא התבייש לתפור אותם. זו מקצוענות. כל מי שעיניו בראשו זיהה את הפוטנציאל עוד שמצ'באן היה בהמופרם ורסאץ' וקרע כל מיני קבוצות ישראליות אחרות. הצהובים מיהרו לשים עליו את היד ולהחתים אותו על חוזה ארוך טווח. היו קולות שהנדריקס ישוחרר וככה יפונה מקום לצעיר הסרבי המבטיח. כצפוי הכשרון נדחק לקצה הספסל ונותר מריר מאד. שנה הבאה הוא יחזור למכבי בסוף ההשאלה לפרטיזן. אפשר להמר שבמכבי לא יתנו לו להוביל או ימעטו להשתמש בפאוור פורוורד שמשחק עם הפנים לסל וזורק מבחוץ. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים- השאלה והשאלה עד שימצא את עצמו באולימפיאקוס.

ג'ורדן פרמאר- כולם ידעו שתהיה שביתה בנ.ב.א. כולם ידעו שהיא תיגמר. נכון שלרוב אנחנו שומעים על לברון ג'יימס ודוויין וויד אבל גם בנ.ב.א יש מאות שחקנים שמקבלים שכר מכובד אבל לא במיליוני דולרים. שחקנים שמחויבים למשכנתא, משפחות, הלוואות, הימורים וכיוצא באלו. בסופו של דבר השחקנים לא היו מוכנים לשחק את הפוקר עד הסוף ובעלי הקבוצות ניצחו. מכבי לא יכלה לסרב להביא את הרכז כמעט בחינם אבל בשלב כזה מתקדם של העונה היא נשארת בלי בעל בית, עם רכז מחליף הרבה אחרי שיאו ורכז אחר צעיר, לא מנוסה ופשוט לא טוב מספיק עדיין.

דיוויד בלאט- הצהובים בהנהגת בלאט משחקים לא טוב מזה חודש. הם מתקשים מול נתניה ואשקלון בישראל, לירושלים הם הפסידו ללא תנאי במשחק בית. את שרלרואה, מילאנו ופרטיזן במשחק הקודם מכבי ניצחה בתצוגות מאד לא משכנעות. עד היום בלאט החזיק את כל ההצגה על הכתפיים. בבלגרד זה כבר לא עבד. עד המחצית דיוויד סחט את כל הלימון השחורציאניטיסי. זה השאיר את מכבי במשחק אבל בלי שום ספק נקודות בשלבים מתקדמים יותר. בלאט לא קלט שסופו גמור פיזית והמשיך לתת לו אשראי במחצית השניה גם שהנדריקס הפגין משחק לא רע בכלל. ג'יימס לא שותף כלל. בלאט גם אחראי על בניית הסגל, וכיום הוא נשאר עם רכז יווני מזדקן, רכז ישראלי צעיר, רכז אמריקאי מיובש, שלושה זרים פחות או יותר לא מתפקדים (קית' לנגפורד, שון ג'יימס ודווין סמית') וגיא פניני שהיום שבר בצורת של 10 מחציות בלי סל.

עופר שלח- הצנחן הקירח בעל העין האחת צרוד. האיש חולה. נסע לבלגרד באמצע החורף והצטנן, קורה לכולם. המערכת שמכריחה אותו לשדר בקול מתכתי חרוך ביום כזה פשוט לא מבינה שהרבה יותר מקצועי להגיד "סליחה אבל פרשננו הקבוע חלה. את המשחק ישדר ניב רסקין לבדו". אפשרות נוספת היא להשתמש באולפן ופרשן שידבר ממנו או רחמנא לצלן להטיס לבלגרד באופן דחוף פרשן אחר.

קהל- 8,000 משוגעים במובן הטוב של המילה. שרים, מעודדים, מבינים כדורסל. פשוט רואים את זה עליהם. אל תשאלו אותי איך- חוץ מזה הם סרבים, ברור שהם מבינים בכדורסל. מעודדים לפני שריקת הפתיחה, אחריה וגם באמצע. תהיו בטוחים שאם איכשהו הם היו מפסידים הם גם היו נשארים להודות לשחקנים ולא ממהרים לחניון לצאת ראשונים. דרך אגב גם את הארנה על עשרים פלוס אלף המקומות שלה הם ממלאים בקלות. כן כן, יש למכבי את הקהל הכי טוב באירופה. ברור.

13 בנובמבר 2011 | קטגוריה: תקשורת

כבר היינו בסרט הזה

פוסטורח מאת אילן רז

מישהו זוכר לפני לא הרבה זמן את מגפת הסארס שהתפרצה במזרח הרחוק? ומה עם שפעת החזירים, זוכרים אותה? זוכרים שקנינו חיסונים לכל אזרח במדינה אחרי שאמרו לנו שכל מי שלא יחוסן מסכן את עצמו. אחרי שהמדינה שברה את קופת החיסכון והוציאה מיליארדים לרכישת חיסונים, האם אתם מכירים מישהו אחד שהתחסן, או שזה הכל פשוט היה בלוף אחד גדול שנועד להפחיד את כולם לקנות חיסונים? כמה אנשים בכלל מתו מהמגפות האלה? זה לא ברור בעצם אם אפילו הייתה מגיפה מלכתחילה.

בסרט האפוקליפטי האחרון שיצא לאחרונה לאקרנים הצליחו היוצרים מהוליווד להאביס את הצופים מכל המטעמים הגראנדיוזים הנהוגים במפעל הבידור הקולנועי. האיום האחרון השואף להכחיד את האנושות מופיע בדמותו של חיידק קטלני המתפשט כמגפה בכל עולם והורג כל אדם וקוף מעבדות אשר נחשף אליו.

איזה גיבור יקום להציל אותנו?

אפילו ג'ייסון בורן, גיבור על, הגבר היפה של שנת אלפיים ומשהו ומודל לחיקוי (מאט דיימון) לא יכול לעזור פה. כאן הוא מופיע כבעל שכול שאיבד את אשתו למגיפה, אזרח קטן וממושמע שרק רוצה לשמור על הבת שלו ומוכן לקבל כל הוראה של הממשלה, כיצד להתנהג בשעת המשבר והכאוס שפוקד את הציבור. כי הרי הממשלה היא אחראית וכל יודעת ואם לא תסמוך עליה אז על מי תסמוך?

גם התקשורת החופשית לא תצליח לעזור. למען האמת, אם יש פה מישהו שאפשר להאשים באסון הזה הרי זו התקשורת, או כפי שהיא מיוצגת כאן בדמותו של בלוגר סמי מקצועי עצמאי לענייני בריאות, אשר מוכן לסלף עובדות בעבור בצע כסף, גם כאשר מדובר במותם של עשרות חיי אדם ואפילו קולגות בעבודה. התקשורת היא ישות חמדנית, מניפולטיבית וצרת חשיבה השואפת להכשיל את עבודתם של גיבורי האנושות האמיתיים- אנשי תעשיית התרופות.

מה היינו עושים ללא עזרתם של תאגידי התרופות והרשות למלחמה במחלות מדבקות אשר מטרתם וסיבת קיומם הבלעדית היא למצוא תרופה למחלות מסכנות חיים ולהציל את האנושות, וכמובן שעל הדרך גם לייצר, להפיץ ולמכור אותן לכל מי שחייו וחיי בני משפחתו חשובים לו.

אבל זה פחות חשוב. מה שחשוב שהצופה יידע זה שהממשלה והרשות למלחמה במחלות מדבקות הן אחראיות וחושבות רק על טובת הציבור ושלמות בריאותו, וחברות התרופות, הן לגמרי פה בשבילנו.

16 באוקטובר 2011 | קטגוריה: עבודה, תקשורת

מה שווה כתבה בגלובס?

שבוע שעבר התפרסמה ב'גלובס' הכתבה הזו. הכתב סוקר כמה בכירים בתחום התקשורת כגון אמנון מרנדה מ'ווינט' שאומר: "אמנם כשאנחנו בוחנים מועמדים לעבודה, סטודנט או בוגר תואר בתקשורת זוכה ביתרון מסוים על פני בוגר תואר אחר."

לירון מרוז מ'וואלה' אומר לכתב:  "יש מוסדות אקדמיים שנותנים לימודים מעשיים ויש את אלה עם הלימודים התיאורטיים. במקומות עם הלימודים המעשיים, אם עשיתי למשל פרויקט גמר של סרט דוקומנטרי, אז התנסיתי בתחקיר וראיונות. לפני כמה חודשים הייתי שופט בפרויקט גמר במסלול לעיתונות, והסטודנטים שם עשו דברים מאוד איכותיים. בהתייחס לעולם שבחוץ, הם רכשו מיומנויות, וזה משפיע". עוד מוסיף הכתב כי מרוז מוצא ערך בלימודים תיאורטיים.

כל זה לא מספיק, שכן מה עשינו בכך? אין לנו כתבה. אז שינה והתאים העורך חיש קל כותרת משנה שפוגעת בול: "מנהלים בכירים בענף התקשורת מעידים כי הסיכוי של אחרון הכתבים במקומונים להתקבל לעבודה גבוה לאין שיעור מזה של מצטיין הדיקאן".

נכון שדוברים אחרים אמרו כי אין יתרון משמעותי ללומדים תואר בתקשורת. למשל מאיה קרבט מצוטטת בכתבה כאומרת: "'נישט א-הין, נישט א-הער', לא לכאן ולא לכאן. צריך, אבל לא מחייב. ובכל זאת, היא מעריכה כי קרוב למחצית מעובדיה הם בעלי תואר בתקשורת" (הדגשה שלי מתוך הכתבה).

הכתב והעורך לא שמו לב כי אולי מסתתר משהו בלימודים האלו. אולי למרות הכל הבכירים כן מעדיפים אנשים עם תואר' או שדווקא התואר בתחום מקרב את הסטודנטים לגורמים שמקבלים החלטות ושוכרים אנשים, ולכן התואר 'שווה' משהו- ג'וב ראשון בתחום.

כמובן שהכתבה מתעלמת בהחלטיות מכל הדברים הפעוטים שתואר אקדמי כלשהו נותן: השכלה רחבה, חוויה סטודנטיאלית, אפשרות לתארים מתקדמים ומסלול קריירה אקדמי.

בנוסף בסוף הכתבה מציג הכתב מספר מקומות שהינם בעלי רקע מקצועי בלבד ולא ממש מספקים תואר בתקשורת, לכל היותר תעודה.

24 בספטמבר 2011 | קטגוריה: אני ואני ואני ואני, על האש

מעצבן אותי

היוש, הקדמות, כתבות הוא והיא, עשר דברים שלא ידעת על נשים גברים סוסים ושאר ירקות, מדור יחסים, מדור רכילות, מדור שו"ת, מחקרים מטומטמים וכתבי מדע טיפשים עוד יותר שמפרסמים אותם, כתבות שהיח"צ זועק מהם, מדורים צרכנים שהם תוכן שיווקי, דדליין. לא יכולתם למצוא לזה ביטוי פחות מורבידי?

פרסומות גרועות, פרסומות בכלל, כותרות מתחכמות מדי, פרויקטים מטופשים, פרויקטים בכלל. מחמאות מזויפות ומוגזמות, שגיאות כתיב, אנשים שגרים במצפה משהו ומצפה רמון לא נחשב. להכיל, להתרים, להטרים, למנף, להידבר, לפנק וגם אקסלוסיבי והזוי.

להשאיר טיפ גם כשלא מגיע, שאומרים אותו דבר פעמיים, שכותבים אותו דבר פעמיים, אני, אחרים.

אוהדי כדורגל פנאטים, אוהדים שאומרים זה רק ספורט, ישראלים שאומרים שהכדורגל הישראלי חרא ובכל זאת ממשיכים לעקוב אחריו, כל הדברים הברורים מאליהם, אנשים שמצרפים אותך לכל מיני רשתות חברתיות, אנשים שבמקום להגיד מה מפריע להם במדינה אמרו מה מפריע להם במחאה, אנשים שגאים בכך שלא קראו ספר כבר מספר שנים, אנשים שגאים בכך שלא קראו ספר מעולם. אפרסקים, להתעצבן.

אנשים שמקפידים מדי שיהגו את השם שלהם נכון, מלעיל, מלרע, גם בכל"מ, בגד כפ"ת ש וכש, אית"נ דווקא לא. אנשים שמייחסים חשיבות רבה מדי לסמלים, עיוותים מכוונים כמו סמולנים, תשקורת. כפתורים שאני לא יודע מה הם עושים, לא לדעת משהו.

אנשים שחותמים או מציינים את שמם בסוף הודעה או תגובה בפייסבוק, איכשהו במייל זה לא מעצבן אותי אולי כי גם אני עושה את זה, אנשים שעושים לייק לסטטוס של עצמם, אנשים שכותבים סטטוסים של שבת שלום, בוקר טוב, לילה טוב, שבוע טוב. תזדיינו

עדכונים לתוכנות, להתקין תוכנות, גם להסיר אותן, בחורות, חזיות שנפתחות מקדימה, חזיות שלא נפתחות מאחורה, חזיות. שערות במקומות שלא אמור להיות בהן שערות, קרדית האבק, בוקר.

נהגי מוניות, פמיניזם אוטומטי, פורנו גרוע. לברך על אתרוגים, פטר חמור וגם שאר השש מאות ומשהו לא משהו. אנשים יותר מדי פטריוטים, מאמרים אקדמיים שכתוב בהם רעיון של משפט במקרה הטוב בעשרים עמודים (במקרה הטוב), המלצות ועיצות להגברת עירנות, מודעות וחשיבה מחוץ לקופסה, שמדברים בצעקות למרות שנמצאים ממש קרוב אלי, התלהבות יתר מאמנות עלאק של ילדים, שכל אימא וסבתא מתלהבת שהילד או נכד שלה חכם לגילו ובכלל הכי חכם.

ביוש.

31 באוגוסט 2011 | קטגוריה: אני ואני ואני ואני, עבודה

רק שתדעו

לא מזיז מה מרגול עשתה או לא עשתה.

כנ"ל לגבי שרה נתניהו.

לא מעניין מה חושב שרון גל על דפני ליף.

לא משנה אם יבואו להפגנה הגדולה מליון או 'רק' 400 אלף איש.

לא יצא כלום מוועדת טרכטנברג, כבר היתה ועדת טרכטנברג אחת באותו נושא שלא יצא ממנה כלום, אז פה אני אפילו לא מחדש.

נבחרת ישראל בכדורסל לא תעבור שלב באליפות אירופה.

נבחרת ישראל בכדורגל לא תעפיל בכלל לאליפות אירופה.

הקמפיין החדש והדבילי למודעות לסרטן השד מעניין לנו הגברים ת'תחת, בול כמו הקמפיינים הקודמים.

גם לא אכפת לנו שאתן מזייפות.

מערכת החינוך מתחילה שנה בלי תקלות למעט שכר המורים, איכותם, תנאי העבודה שלהם, תנאי הלימוד בכלל ועוד כמה בעיות פעוטות.

הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ולפי רעיון של דקלה מאור.

מדי כמה זמן יש לעידוק רעיון טיפשי\ משעשע\ מגניב ת'תחת\ דבילי\ מענג\ נוראי (כלום לא מיותר).

הפעם החליט עידוק, הידוע בכינויו עידו קינן, שהוא גם עיתונאי ובלוגר מפורסם, למכור את עצמו לארוחה לכל המרבה במחיר. הסכום אותו יציע הזוכה יתרם לעמותת נגישות ישראל. גם אני, כמו עידוק, ידוע באלטרואיסטי, ולכן אם אנשים מוכנים לשלם עבור ארוחה עם אדם ששווה כמה אלפים בשקלים, אני לא רואה שום סיבה שהם לא יסכימו לשלם עבור לילה מענג (כן, בדיוק מה שאתם חושבים) עם סטודנט ועיתונאי צעיר הגר בפריפריה (פאקינג שדרות לא פריפריה דה לוקס!)

סטודנט ועיתונאי צעיר

סטודנט ועיתונאי צעיר

למה זה טוב? קודם כל, זה לצדקה. ההכנסות מארוחת הצהריים ייתרמו כאמור לסטודנט עני וצעיר הגר בפריפריה. שנית, לילה איתי זה מענג, יש ממליצות שניסו את זה כבר. טוב, לא *רק* ממליצות, גם לפחות יד אחת וכמה אתרים ברשת. נוכל לקשקש על אינטרנט, עיתונות, פוליטיקה, אמנות, כתיבה, שגיאות כתיב ובעצם כל מה שאתם חושבים שאני יכול לעזור לכם בו – ייעוצית או סתם בשביל הכיף.

העלו את הצעותיכם בטוקבקים. ההצעה הגבוהה ביותר שתעלה עד ה-30 באוגוסט תזכה את מציעהּ בלילה איתי, והיא\הוא ת\יוכל להביא עמה\ו עד שלושה אנשים נוספים. אתם תורמים את הכסף, אני לא.

עדכון 30.8- עידוק זכה עבור 100 ש"ח.

26 ביוני 2011 | קטגוריה: תקשורת

גוגל יזכור

לאחרונה התחוללה סערה סביב נוסח ה'יזכור' של חללי צה"ל. חשבתי מי אמור לזכור את אותם חללים והגעתי למסקנה שאם אלה חושבים שה' לא קיים ואלה חושבים שעם ישראל לא זוכר, אז גוגל בטוח יזכור.

בפרשה אחרת באותה מדינה עסקה פחות התקשורת ויותר הבלוגספירה- עיתונאי החשוד באונס. מי שבאמת התעניין מצא בקלות את שם העיתונאי על אף צו איסור הפרסום בתיק.

בנבכי הזכרון נברתי ועלו במוחי שמות של שחקן ועיתונאי שהיו חשודים באונס או מעשה מגונה לכאורה ותוך ימים נוקו לחלוטין. פרסום שמם עשה את הנזק שלו ואינני יודע אם ננקטו אי אילו צעדים נגד המתלוננות שגרמו לנזק. אך ראו איזה פלא אולי אתם, עם ישראל, לא זוכר את הפרשות האלו, לגבי ה' אני באמת לא יודע, אבל גוגל זוכר!

כשמקלידים בגוגל את שם השחקן הנ"ל רמי הויברגר (מספיק אפילו לכתוב רמי הוי), מקבלים את זה

גוגל יזכור

גוגל יזכור

וכשמקלידים את שם העיתונאי הנ"ל אדם שוב, מקבלים את זה

גוגל יזכור 2

גוגל יזכור 2

וזה מה שקורה כשמקלידים את שם העיתונאי שבינתיים כנראה גם כן ינוקה מהכתם שדבק בו (מחקתי את השם עצמו בגלל צו איסור הפרסום- תאלצו להאמין לי או לנסות בעצמכם).

גוגל יזכור 3

גוגל יזכור 3

אודות

כאן יהיו כמה מילים על שי

לקריאה נוספת

עדכונים

במייל:

נוצר ע"י FeedBurner

ארכיון

פרנסה