ב- 3:35 התחלתי לכתוב על הוא והיא ולא דברתי עוד על אהבה.
הבנתי, איכשהו הייתי צריך להתייחס לזה.
אז כתבו את זה קודם לפני זה לא משנה.

אז אני בורח נודד, מחפש מפחד, צועק מתמודד
את שומרת שבת בכלא.
הולך מתייאש נעצב מתרגש טועה מנחש
את שומרת שבת בכלא.

אז אני נופל וקם נחנק ומונשם משתגע נרדם
את שומרת שבת בכלא.
מגלה מטייל משתנה מתבלבל צוחק מקלל
את שומרת שבת בבית.

על הנגב יורד עוד קסאם
ומצית פרדסים חרש חרש
עת צהל מפציץ מעל
הילדים בוכים בלי הרף.

יותר משנה לא הרגשנו כמעט
איך נפלו הטילים בשדותינו
יותר משנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.

אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.

הלאות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.

הלאות דיכאון והפחד
שוב בשמם למקלט נלכה
כי חרדה ייאוש ותפילה
מה שנשאר לתושבי הנגב

ונזכור את כולם…

בתשרי נפל קסאם
ופגע ליד
בחשוון עף גראד
ועל גגי רקד

בכסלו חמאס הופיע
בטבת ברד
ובשבט הפוגה
ליום אחד

באדר עלה ניחוח
של אבק שריפה
בניסן הורדה בכוח
עוד גופה

באייר הכול קרס
בסיוון נמאס
בתמוז ואב בכינו
בגלל חמאס

תשרי, חשוון, כסלו, טבת
חלפו, חלפו ביעף
גם שבט, אדר, ניסן, אייר,
סיוון, תמוז ואב

ובבוא אלול אלינו
ריח רע עלה
והתחלנו את שירנו
מהתחלה

לגעת בכאב
בעצב חשוף
כמו אצל רופא שיניים.
את יודעת היטב
מה מסתתר
מאחורי הקור בעיניים.
אני עוד רעב
למשהו אחר
כי את לא באמת.
קיימת.