מה הקשר בין אירוח טורנירים בינלאומיים נחשבים להצלחות ספורטיביות על המגרש הירוק ולירוקים בכלל?

אליפות אירופה ה-13 יוצאת לדרך בעוד רגע. את 16 הקבוצות ו-31 המשחקים יארחו הפעם שתי מדינות שהקשר בינן לבין אריות הכדורגל מארופה מקרי בהחלט. שוויץ ואוסטריה לא היו יכולות ככל הנראה להעפיל לטורניר זה אם היו משתתפות במוקדמות ולו רק משום שקבוצות כמו אנגליה, דנמרק ואפילו סקוטלנד שניצחה את צרפת פעמיים בבית המוקדם לא השכילו להרוויח מקום במשחקים.

יוון שזכתה בטורניר הקודם בפורטוגל הרוויחה מקום באליפות זו ביושר ובכדורגל ולא קיבלה כרטיס חופשי על אף מנהג של שנים שנבחרת אלופה מקבלת דיבידנד זה. לעומת זאת, באופ”א מצאו דרך מענגת לצ’פר מדינות על מנת להשתתף בטורניר כזה! ניתן לארח אותו, להרוויח מיליונים מתיירות, השקעות במתקנים ופרסום חינם. כמו גם להשתתף ממש, כשווה בין שוות, לנבחרות שירקו דם על מנת להגיע למדינות האלפים. מדינות שהכדורגל אינו חלק מתרבותן ומהתפריט הספורטיבי ולכן האליפות הזו מתקבלת בקול ענות חלושה.

עד שנת 2000 אירחה מדינה בודדת טורניר זה, אך אז חלקו הולנד ובלגיה את הזכות הזו. אותה בלגיה שכבר ב-1972 הצליחה יפה מאד לארח אליפות כזו. לבדה. כך ניתן להפריך את הטענה כי מדינה קטנה לא תוכל לעולם לארח טורניר בינלאומי כזה ולכן אין סיבה לחלק את אירוח המשחקים לשתי מדינות.

את המונדיאל הלפני האחרון אירחו דרום קוריאה ויפן יחדיו. אותה דרום קוריאה שאירחה אולימפיאדה בסיאול ב-1988 לבדה. על היכולות הטכנולוגיות והנהוליות של יפן ואזרחיה אין צורך להכביר מילים. את אליפות אירופה הבאה יזכו לארח אוקראינה (שלא העפילה כמובן לאליפות הנוכחית) ופולין שנחשבת בצדק לאחת משלוש הנבחרות החלשות בטורניר הנוכחי. נחשו לבד מי שתי האחרות.

ניתן לראות היטב את האינטרס הכלכלי הטמון בשווקי מזרח אירופה והמזרח הרחוק, כמו גם בדרום אפריקה שתארח ב-2010 את המונדיאל הבא. אולם הגיע הזמן להפסיק את השוחד הספורטיבי פוליטי שמעניקות התאחדויות הספורט בארופה ובעולם למדינות שהן חפצות ביקרן.

האמת? בקצב הזה יש סיכוי שבקרוב גם ישראל תזכה להשתתף באליפות אירופה לאומות. איצטדיון בלומפילד כבר מוכן.