לא רוצה לאכול בריא. לא טעים לי כל סוגי הדשא שמוכרים בחנויות טבע למיניהם. לא מתחבר לקמפיין ששוטף אותנו בתקשורת שצריך לאכול רק חסה עם פטרוזיליה ואז ניראה כמו ריטוש בפוטושופ. לא רוצה להקדיש את מיטב שעותי לחדר הכושר לפילאטיס, ולפעמים במקום לתרגל נשימה נכונה בא לי סיגריה. במקום לשתות משקאות איזוטוניים ולאכול חטיפי אנרגיה מלאים בחידקים פרו-ביוטיים ושומנים טובים, אני רוצה בירה. אתם יודעים מה? גם כוסית וויסקי יהיה נחמד. לא רוצה לנעול סנדלים אקולוגיים שנסגרות בקשירות צופיות ועולות כמו האתרוג הכי יקר בסוכות. לא רוצה לגדל למור כי זה מה שהולך עכשיו, אם כבר לגדל אז עשב השדה בערוגה. לא רוצה שיהיה לי קומפוסט, זבל אני מייצר גם ככה בהצלחה.
הקמפיין הירוק והטרנדי משכיח מאיתנו דבר אחד חשוב: גם אם כולנו אכן נאכל קש וניסע לעבודה באופניים, את מירב הלכלוך ו’השבחת’ האוויר בפחמן ושאר הרעלים, עושים המפעלים הגדולים, חברות הענק והתאגידים. אלה בדיוק שייצרו לכם את ההמצאה הבאה שתשמור על האוזון. הם רק מציירים את זה יפה עבורנו. בירוק.
החברות הללו בסיוע הממשלה מנצלות כל חומר גלם אפשרי על מנת להפיק רווח, ובאופן סיבובי הן אלה שמביאות לחיסול המשאבים (מים, אוויר, אדמות) ואחרי זה ייצרו את מה שצריך כדי שאתם לא תזהמו חלילה וחס את אותם המשאבים בדיוק. לכם זה יעלה ביוקר.
אז אנחנו נרויח מצפון שקט וירוק, כי הרי קנינו את ההמצאה החדשה שדוחסת את האשפה שלנו לחצי מגודלה, והם ירויחו בבנק. בירוק.