כשהוצג הטלפון סביר להניח כי כולם פחדו מזה שיחדרו אליהם הביתה אנשים לא מזוהים, שעלולים להטריד את העוללים. הרדיו שיכלל את ההיסטריה, וכשהגיעה הטלוויזיה הפחד השתולל, כי עכשיו גם רואים את מה שלא צריך אפילו לשמוע.

פעם, בפרה היסטוריה של הערוצים המסחריים ישבנו כולנו וראינו זונות ורבנים יושבים במעגל, צופים בשר האוצר חובש תרבוש ושר. חלקנו חשב שהגענו לשפל.
אחר כך שיחקנו מול עצמנו בגלגלי מזל ועשינו עסקים. חלקנו חשב שהגענו לשפל.
צחקנו מפספוסים מבוימים או לא וקיבלנו מתנות אם התנהגנו יפה וביצענו משימות. חלקנו חשב שהגענו לשפל.
למדנו ספרדית בטלנובלות והתמכרנו לרודריגו הראשון. חלקנו חשב שהגענו לשפל.
רודריגו השני הגיע עם שרון בריאליטי הציוני הראשון. חלקנו חשב שהגענו לשפל.
היום אנחנו נמצאים במציאות לא ריאלית חלקנו חשב שהגענו לשפל.
עוד מעט הריאליטי יהיה פאסה ונשב קהי חושים מול משהו אחר, חלקנו יחשוב שהגענו לשפל.
כל דור מזדקן חושב שפני הדור כפני הכלב, ושזהו דור המבול, לא מעניין אותו דבר מלבד עצמו.
הגששים אמרו “טעות, טועים, טעינו”. אנחנו עוד נטעה.