היום קבלתי הודעה שלילית ממקום עבודה אליו התראיינתי. באופן רגיל כמעט והייתי מתעלם, אלא שזה מקום שבאתי אליו לראיון לאחר שהמליצו עלי, ולאחר שביקשו ממני לעבור מבחן קבלה מסוים. לא זו בלבד שלא קבלתי כלל תשובה אלא שלאחר שבוע דומם שלחתי מייל בעצמי לבוס כדי שיענה לי בלקוניות: “היי שי. מצטער שלא חזרתי אליך – קיבלתי, בחרנו בסופו של דבר מועמד אחר.” לא בקשתי להתקבל, בקשתי להרגיש בנאדם. תרים טלפון, כבודו, ותגיד את אותו משפט. שלח מייל. משהו. גם לנו מחפשי העבודה מגיע איזשהו כבוד מינימלי על התקוות והרצון שלנו. על זה שאנחנו כוססים ציפורניים בבית. על זה שאנחנו מטפסים על הקירות ויושבים מול המייל שעות נוספות.

יותר מזה: אני יודע למה לא הרמת את אותו טלפון, שלחת את אותו מייל או ביקשת ממזכירתך. לא היה לך נעים. עמוק בלב מתחת לכל החשיבות והאגו (שיש לכל אחד) פשוט לא יכולת להגיד למישהו את אותו משפט. העדפת להתעלם ושהבעיה תיעלם. אז אמנם יותר לא אשלח לך תזכורת לא נעימה ואשכח מקרבך, אבל אתה נשארת אצלי.

אז איך באמת נראתה תשס”ט בספורט הישראלי, האם הלכנו מדחי לדחי או עשינו חיל? לצורך העניין התעלמתי מנקודות ציון צפויות כמו אליפות הליגה בכדורסל לצהובים, אליפות הכדוריד לעיר היין (שוב לצהובים), ואפילו עליית הפועל מרמורק לליגה השניה לא תזכה לעוד אזכור. בחרתי בנקודות הקצה טובות ורעות על מנת ללמוד מטעויות, להיזכר בפאדיחות וברגעי השיא. אז כמניין החודשים – 12 ספורטאים ונבחרות שיש להלל או לקלל.

תשרי- עומרי כספי בנבא- התחלה חדשה ביבשת רחוקה זה מה שמצפה לאחד הפורוורדים המוכשרים שנראה בארץ הקודש. הרבה אמונה ועבודה קשה לצד הכשרון הביאו אותו למקום שאף ישראלי לא דרך בו. סיבוב ראשון בדראפט.

מרחשוון- נבחרת ישראל בכדורגל- עוד קמפיין רע ומר לנבחרת. הגרלה מדהימה ומספר ליגיונרים מובילים לא הספיקו מול לטביה ושות’. קשטן מאמן ליגה מוצלח בתור המוביל הארצי הוא נכשל בגדול.

כסלו- נבחרת דיוויס חצי גמר מול ספרד- אמנם לא את היוונים, אבל סלע, לוי ואנדיוני בהנהגת הקפטן אייל רן, יכלו מעטים מול רבים לשבדים העוינים ולרוסים הענקים. ההפסד בספרד היה צפוי ולא מוריד כהוא זה מגודל ההישג.

טבת- הכדורגל הישראלי- מה יש בטבת? אז זהו שכלום. הכדורגל הישראלי לא עורר עניין או אפילו זעם. הוא פשוט שיעמם. הדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו זה לא שישנאו אותו אלא שיתעלמו ממנו. הכדורגל שלנו הולך לשם בצעדים בטוחים.

שבט- אליס שלזינגר- אחד החגים הבודדים של היהודים שנובע משמחה ולא מעצב. גם הילדה בת ה-21 הביאה שמחה רבה יחד עם יבול של פירות טריים דווקא. מדליית ארד באליפות אירופה בגיאורגיה סימנה את הלבלוב של מדליה זהה באליפות העולם בהולנד. שרק תמשיך לפרוח.

אדר- נמרוד משיח סגן אלוף עולם- משנכנס אדר מרבין בשימחה ויותר כבר לא מחכים למשיח. סגן אלוף העולם הטרי השאיר הרחוק מאחור את שחר צוברי, מדליסט הארד מבייג’ינג. את משיח מאמן מדליסט הזהב מאתונה 2004, גל פרידמן וזה הסיפור של הענף הישראלי המוצלח ביותר.

ניסן- גל נבו בגמר באליפות העולם ברומא- האביב של השחיין הצעיר התחיל במרץ 2009 קבע הישג חסר תקדים לשחיין ישראלי, כשזכה נבו במדליית כסף במשחה ל-400 יארד מעורב אישי באליפות המכללות של ארצות הברית. בהמשך השנה היה לישראלי היחיד שהגיע במקצה דומה לגמר באליפות העולם ברומא. וכל זה בלי החליפה המפורסמת.

אייר- חיפה בליגת האלופות- הקבוצה מהכרמל היא הראשונה שחוזרת לליגת האלופות ומבטיחה לעצמה עצמאות כלכלית לטווח ארוך. שחר, צ’יזיק ולוי לא מכריזים בזאת על שום דבר אבל עובדים בשקט ומגיעים לתוצאות.

סיוון- נבחרת ישראל בכדורסל- פעמיים 79 נקודות לא הספיקו מול קרואטיה ומקדוניה וגם נקודה יותר לא עזרה מול יוון. ההגנה הישראלית נראתה כמו גבינה שוויצרית משובחת לחג השבועות, שידוע גם בכינויו עצרת. אז עצרתי.

תמוז- אריק זאבי מודח בסיבוב הראשון של אליפות העולם לג’ודו- עצוב למות באמצע התמוז כתבה נעמי שמר לפני שנים רבות. אז זאבי לא מת אבל הקריירה דועכת. זאבי פגש את המזרון מקרוב כבר בקרב הראשון, והג’ודוקא שפעם לא היה מעז לחזור בלי מדליה לישראל, סגר שנה שלמה ללא תואר משמעותי.

אב- אליפות העולם באתלטיקה בברלין- חודש הצום וחורבן הבית, חודש אבל ופורענות התבטא במשלחת קטנטה של ארבעה ספורטאים חסרי סיכוי להישגים ממשיים. אחד מהם אפילו לא נרשם כראוי, ושוב העלינו את זיכרון השואה על מנת לגרום קצת אשמה לגרמנים, שאירחו דוקא אליפות מרשימה.

אלול- סליחות- סליחה מכל מי ששכחתי.

כבר חצי שנה לא שטפתי את האוטו. הוא מספיק ישן בשביל להיראות מלוכלך גם אחרי ווקס. הייתי שמח להגיד שלא רציתי לבזבז מים אבל האמת שהייתי עצלן.
במקרה הייתי צריך לתדלק ובקצה העיר יש תחנה שבתדלוק מעל 150 ש”ח ניתן לקבל קופון לשטיפה חיצונית בחינם. תדלקתי עצמונית בהצלחה אך היה חסר נייר קבלה. פניתי לשלוש המתדלקות הצעירות שישבו ממול במסלול הנגדי. האמת שאחת עמדה והקפיצה כדור.
אני: סליחה?
הן: סלחנו לך.
אני: נראה לי שחסר נייר.
הן: לא חסר.
אני: {פונה כללית} את יכולה לבוא לבדוק?
אחת היושבות: לא חסר נייר.
אני: {מתחיל להתעצבן} את יכולה לבוא לבדוק?
היושבת: תבקש יפה
אני: $!#@$ את עובדת פה זו העבודה שלך
שתי היושבות נכנסו לביתן המנהל והמקפיצה באה והפלא ופתע המכונה לא טעתה.חסר נייר. היא מטעינה נייר.
אני נכנס לביתן המנהל ושואל היכן הוא
במפתיע הוא לא נמצא.

פרק ב’
נכנסתי לשטיפה. הטור ריק.
אחד השוטפים יושב משמאל ואוכל סנדויץ’. השני מקפל את המראה ואומר לי להכניס לניוטרל ולעזוב את הברקס.
אני מסמן לאוכל הסנדויץ’ במתוטא לקפל את המראה הקרובה אליו.
הוא ניאות לבקשה.
40 שניות אחר כך הרכב שטוף ואני מתקדם כמה מטרים לעובד השלישי- המנגב.
הוא עובר על הרכב הקטן עם מטלית על מנת לייבש אותו מעט. בחוץ 30 מעלות כרגיל.
עוד 40 שניות עברו והוא שואל:”יש טיפ”?
אני בתור מובטל בעל תואר ראשון קצת נדהם וחושב:” אחרי השירות המדהים הזה כיצד אוכל לגמול לעובדי התחנה הרבים?”
אני: לא.
המנגב: למה?
אני: משלב ראשון ובורח משם.