אין בדרישות: לדעת כתיב

חיפה היא לא עיר

חיפה היא לא עיר

רוצים עוד? כנסו לעולמן המופלא של מודעות הדרושים.

אם בערוץ 5 וערוץ 5 פלוס יש אותו לוח שידורים אז למה לשלם כפול?

אני מרגיש שאנחנו יותר מדי גאים במתים שלנו ‫ופחות מדי מתביישים עבור עצמנו ששלחנו אותם למות.

אני מרגיש שבמקום להלל אותם ביריות ומטחי כבוד צריך פשוט לבקש מהם סליחה בלחש.

אני חושב שהוא לא היה גיבור. אני חושב שאנחנו היינו קצת פחדנים.

אני לא רוצה להגיע ל-23,000 הרוגים ולא ל-23,000 זוכרים בפייסבוק.

מגש הכסף

אני לא רוצה לשמוע כמה חשוב שנהיה חזקים למען השלום אולי פעם ננסה להיות חלשים? או סתם להיות קשובים, רגועים, או כל פועל אחר?

אני לא התחייבתי לשום נופל לגור בירושלים או בישראל. אני גר פה בלי זה.

אני לא חושב שחלום הנופלים היה למות למען המדינה. אני גם בספק אם חלומם הגדול היה שתשכון פה מדינת ישראל כפי שהיא נראית היום. סביר להניח כי חלקם רצו להיות רופאים, מדענים, אמנים או פשוט לחיות.

אני לא חושב שטוב למות בעד ארצנו.

אני אוהב את המדינה הזו לא פחות מכם.

“האדם שאינו מבוגר ניכר ברצונו למות מוות אצילי למען איזו מטרה, ואילו האדם הבוגר ניכר ברצונו לחיות בצניעות למענה”.  (וילהלם שטקל)

 

מתי הפכנו ל-ישראל- מדינת כל מאבטחיה?

אני יוצא לאוטו רואה שהפקח בחן את המכונית מקרוב ולמזלי יש לי תו חנייה. השוטר עומד בפינת הרחוב ומחפש מכוניות שפנו חלילה בלי לאותת.  כשאני עובר ליד אתר בניה מזדמן קופץ עלי המאבטח ושואל ‘מה אתה עושה פה?’ אחר כך אני הולך ברחוב ורואה צוות של העירייה מתקן את המדרכה. אחד מהם מייד מזנק לעברי ואומר ‘אסור לצלם’ אני אומר שדווקא מותר.

אני נוסע לקיבוץ ובצומת בדרך עוצר אותי שוטר שואל אותי מאיפה אני ומה שלומי. בקיבוץ עוצר אותי המאבטח של הפאב ולא נותן לי להגיע לחניה שלי לפני שבירר שאני באמת גר פה.

כשאני הולך לאיזו הופעה או מסיבה מצמידים לי צמיד שכל סדרן ירצה לראות, והמאבטחים עושים קצת פטרולים. בכניסה לסופרמרקט המאבטח בודק לי את התיק וביציאה בודק את הקבלה.

אתם מרגישים בטוחים?

ב’הארץ’ מדגישים מה שחשוב

באופן מובהק