« עבודה עם עתיד | ראשי | מפה ומשם בתקשורת #9 »
לך תצטיין
נכתב ע"י שי בJanuary 14, 2010
היום עשיתי סיור מקדים לראות מה יאפשרו לי ללמוד לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. מיד הדגישו כל המחלקות את חשיבות הציון התואר הראשון שלי. 85 ומעלה חובה. כלומר עלי להיות מצטיין בתחום בו עסקתי בלימודי האקדמיים עד כה. שמתי לב מיד ליופי בשפה העברית שמצטיין נגזר ממצוין ומציון. כולם אותה משפחה. סביר להניח שעל מנת להצטיין בתחום יחיד יהיה עלי להשקיע את כל מרצי ויכולתי בו. כך יפגעו יכולותי בתחומים אחרים. מושג איש האשכולות עבר מן העולם מאז ימי הרנסאנס, וכיום העולם מקצועי לחלוטין. לכל תחום יש תת תחום ובו יש סיוג למחלקות ולסוגים, ובתוך זה יש מומחה לזן מסוים, בגן ספציפי של איבר שעבר מוטציה בחסר חוליות כלשהו שגדל רק במדגסקר.
סביר להניח שאלברט איינשטיין, ששם משפחתו הוא מילה נרדפת לגאון בסלנג, שהיה גאון פיזיקלי, לא הצטיין בציור אקספרסיבי. ניתן לשער שש”י עגנון, זוכה פרס נובל לספרות, לא הצטיין בניורוביולוגיה. גם בקרב אלו החיים, אני מאמין שסטיבן הוקינג לא טוב בכדורגל כמו ליאו מסי שהוא כדורגלן השנה בעולם, לעומת זאת מסי לא מבין ממש בחורים שחורים.
לא הופתעתי מכך ש’כנסית שכל’ כלשהיא הגדירה לעצמה סף שרירותי כל כך לקביעת איכות המועמד. אפשר להגיד שראוי להציב קריטריון כלשהו למועמדים לתואר ראשון, אולם כשבכל מסלול בתואר שני לומדים בערך 20 אנשים ניתן לשקול מערך סינון נכון יותר. הופתעתי שלצד החתירה לייחודיות והצטיינות כביכול, המשפט השני שנתקלתי בו הוא כמה הלימודים מאד “הוליסטיים בתפיסה אינטגרטיבית ומולטי דיסציפלינרית”.
דבר זה זרק אותי לתיאוריה חביבה מאד על האקדמיה בימינו הפוסט מודרניזם הגואל- הכל תלוי שפה ואין אמת אחת. אולם גם באקדמיה נמצא צדיק אחד שידע לנצל את חולשת העמדה הפוסטמודרנית והראה, די בקלות, כמה הכל קל אם כל תעלול מותר ועם כל להטוט אפשר.
15 בJanuary 2010, 0:17
איך היית מציע לקבוע את הרף? חייבים למצוא אופן לקבלת אנשים לתואר כלשהו. והפסיכומטרי כרף לתואר ראשון עדיף??
15 בJanuary 2010, 13:09
כן מה שאמרתה
15 בJanuary 2010, 18:29
הרף לא עד כדי כך שרירותי , כמו שאתה חושב
הצלחה בתואר ראשון היא סטטיסטית מדד טוב לניבוי הצלחה בתואר שני אגב סיגלית גם הפסיכומטרי יחסית מנבא לא רע הצלחה בתואר ראשון ובמקצועות שלא מכשירם מקצועית (כמו נגיד פילוסופיה, תקשורות, היסטוריה, חינוך, פוליטיקה וממשל לעומת נגיד רפואה, הנדסה וכו’) יש קצת היגיון בלקחת את מי שיש לך סיבות לחשוב שיהיה סטודנט טוב
16 בJanuary 2010, 16:18
א- אפשר להתווכח על זה. למרות ששוב למיין מתוך 50 פונים 20 מתאימים יכול להיות יותר אישי ופחות סטטיסטי. בתואר ראשון המצב אכן בעייתי יותר ומצריך סינון מוקדם. בכל מקרה העיקר שמצד אחד חשוב להצטיין ומצד שני להיות בין תחומי, אינטגרטיבי והוליסטי.
16 בJanuary 2010, 19:45
וודאי שאפשר להתווכח עם זה, ואני גם לא לגמרי תומך בדעות שאני מציג אלא רק אומר יש מעט היגיון גם בצד השני של המיון.
לגבי סינון אישי זה וודאי נעים יותר (במיוחד למי שעובר , כי בעצם מי שלא עובר אולי עדיף לו לחשוב שהממוצע שלו נמוך מידי מאשר שיש משהו אינהרנטי לא מתאים בו). אבל שתדע שנמצא במקומות אחרים שראיונות לא היו מנבאים טובים להצלחה בתואר או לשום דבר למעשה וגם מראיינים נוטים להיות מושפעים מכל מיני אפקטים שלא רלוונטיים לקבלה לתואר כמו מי היה האיש שרואין ממש שנייה לפינך (אם הוא היה מצוין אתה תראה פחות טוב ממה שאתה באמת אם הוא היה גרוע אתה תראה יותר טוב), אפקט של העייפות שלהם (עדיף להיות המרואיין ה 2 של היום מאשר ה 14) וכו’
17 בJanuary 2010, 21:13
א’- כן אני מבין אבל הדבר המרכזי שהרגיז אותי היה פחות הקביעה של ציון סף אלא המתח בין להצטיין בתחום ספציפי לבין להיות מולטי דיסציפלינרי בין תחומי כוללני וכאלה. כנראה שלא הדגשתי את זה מספיק בפוסט.