« החודש הראשון של העשור השני של האלף השלישי | ראשי | מדינת משטרה? »
ספרים רבותי ספרים
נכתב ע"י שי בFebruary 3, 2010
אני לא קורא ספרים. תיקון: אני לא קורא ספרות יפה, לא קורא סיפורת. לא מצליח להיסחף בזרם האיים של המינגווי או לדמיין מישהו הולך בשדות. העלילות, לרוב, לא סוחפות אותי ואני מתקשה “להתחבר” כמו שאומרים לספר.החלק הספקני בי מתעורר ולא מאמין לתיאור האירוטי הלעוס בו הוא נשק לצווארה והיא קימרה את גווה. לא נראה לי שהיא באמת חוותה ליל ביעותים, שנתה נדדה והיא שקעה בשרעפים. לא קראתי את רוב ספריהם של עמוס עוז, מאיר שלו ודוד גרוסמן. פה ושם הצצתי, אני יודע שהם באמת כותבים טוב, אבל אני לא משתכנע שהאישה באמת בורחת מבשורה.
אני מודה קראתי כמה קלאסיקות עלילתיות ונסחפתי אני זוכר כל חוזה ב’מאה שנים של בדידות’ של מארקס, וגם להולדן בשדה השיפון האמנתי. אבל בדרך כלל אני לא נפעם מהעלילה הפתלתלה. זה לא הם זה אני.
עד פה אני נשמע ערס מצוי וטיפש מן המניין אבל הנה לכם: אני קורא ספרי עיון. כמעט כל תחום מעניין אותי. קראתי את כתבי יאנוש קורצ’אק על חינוך, ואת מיכאל בר זוהר על מלחמת ששת הימים. קראתי את ויקטור פראנקל ואריך פרום. קראתי אפילו את המניפסט הקומוניסטי. אני מוצא עניין בפילוסופיה לצד היסטוריה, מתמטיקה (כמה שאני מצליח להבין) ופסיכולוגיה. אני לא מחפש תיאורים ומטאפורות, לא מעניין אותי איך השתלב העץ ביפי השדרה. מעניין אותי מה קרה איך לפי מי, לפעמים גם מתי ולמה.
3 בFebruary 2010, 17:06
חבל.
דווקא את מה שאתה קורא לא הייתי קורא עם אקדח לרקה – שיעמום מיובש. כנראה לא ניסית מפסיק סופרים – לא אצל כולם הפלצנות או הקלישאות שולטות.
3 בFebruary 2010, 17:37
אתה דווקא כותב כמו אחד מהם… נהנתי מכל מילה
3 בFebruary 2010, 19:21
מילא שאתה לא קורא, אבל זה שמי שלא קורא נחשב כדבריך (ובכלל בחברה) כמו ערס מצוי או סתם צר אופקים. איכשהו זה הסממן לאיכות אצל בן אדם. אפילו בריאונות שואלים: “מה הספר האחרון שקראת” כאינדיקציה להתאמתך לעבודה. וואלה, למה לא שאלו מה הסרט האחרון שראית??
3 בFebruary 2010, 21:04
נתן- אני מבין אותך תנסה להבין אותי. אל תאשים אותי ואת הסופרים שניסיתי אפילו אמרתי שיש כמה שאהבתי.
שימרית- כבר חשבתי שאת באה לקלל ויצאת מברכת. תודה.
סגלית- יש בזה משהו. לקרוא ספר נחשב פעולה מאד תרבותית ואינטילגנטית. תגידי שקראת ‘קופיקו במטבח’ בראיון הבא- נראה מה יגידו לך.
4 בFebruary 2010, 13:20
שכחת את וונגוט.
אני עם נתן, יש סופרים שמתעלים על הרבה אחרים, ומצדיקים את המקצוע.
4 בFebruary 2010, 17:45
יעל את לא צריכה להלשין על עוד סופרים שאני קורא. ייאמר לזכות וונגוט שהוא באמת כותב שונה. טרנטינו גנב ממנו את הקטע של קפיצות בזמן העלילה.
5 בFebruary 2010, 0:44
הויכוח של נתן ושי לא רלוונטי מאחר ועל טעם וריח אפשר להתווכח כל אחד והחיבור שלו. חוץ מזה אני בטוח שתוכל להמציא זן חדש של כתיבה שתשלב את המה עם הלמה, או את העלילה עם האיך.
בהצלחה
7 בFebruary 2010, 19:29
באתי בשביל הסדרה על ירדן, נשארתי בגלל כל השאר.
אחלה בלוג!